לחם משנה על משנה תורה, הלכות מכירה ז׳:ג׳

« לחם משנה על משנה תורה, הלכות מכירה ז׳:א׳ לחם משנה על משנה תורה, הלכות מכירה ח׳:א׳ »

3 הַנּוֹתֵן דְּמֵי הַמִּטַּלְטְלִין אוֹ מִקְצָת הַדָּמִים וְחָזַר בּוֹ הַלּוֹקֵחַ וְאָמַר לוֹ הַמּוֹכֵר בֹּא וְטֹל מְעוֹתֶיךָ. הֲרֵי הַמָּעוֹת אֶצְלוֹ כְּמוֹ פִּקָּדוֹן. וְאִם נִגְנְבוּ אוֹ אָבְדוּ אֵינוֹ חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָן. אֲבָל אִם חָזַר בּוֹ הַמּוֹכֵר הֲרֵי הַמָּעוֹת בִּרְשׁוּתוֹ וְחַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָן. וְאַף עַל פִּי שֶׁחָזַר בּוֹ וְאָמַר לַלּוֹקֵחַ בּוֹא וְטֹל אֶת שֶׁלְּךָ. עַד שֶׁיְּקַבֵּל עָלָיו מִי שֶׁפָּרַע וְיֹאמַר לוֹ אַחַר כָּךְ בּוֹא וְטֹל אֶת שֶׁלְּךָ:

פירוש לחם משנה על משנה תורה, הלכות מכירה ז׳:ג׳

3 הנותן דמי המטלטלין וכו'. כתב ה"ה ז"ל ובאמת שלא בא בביאור בהלכות וכו' וכיון שכן בלוקח חוזר בו וכו'. לשון זה של וכיון שכן באמת הוא קשה להולמו דאיך כתב דמפני שלא הוזכר שאינו חייב באחריות מפני כן למדנו שאינו חייב זה לא יצדק אלא יש לדחוק ולומר דכוונתו שכיון שלא הוזכר בהלכות לא אינו חייב ולא הפכו מפני כן למדנו שאינו חייב באחריותו. וכמ"ש בספרנו כש"ש יש ספרי דפוס שכתוב בהם כש"ח הוא ונראה שהיא עיקר. אבל בספר מוגה נמצא לשון זה בסגנון אחר מדוייק וז"ל ובאמת שלא בא בביאור בהלכות כשהלוקח חוזר בו ואמר לו המוכר בוא טול מעותיך מה דינו דדברי ההלכות אינם אלא כשהמוכר חוזר בו ומ"מ מתוך דברי הגאונים אני דן שהם מסכימים לדברי המחבר שהם אמרו ז"ל כשהמוכר חוזר בו וקבל עליו מי שפרע ואמר ללוקח בוא וטול מעותיך שאינו חייב באחריותן וכל שכן כשהלוקח וכו' ע"כ ולמטה כ"ש הוא וזה עיקר. וסברת הכ"ש הוא מפני שאין סברא לומר שקבלת מי שפרע שנעשה לתועלת המוכר שיהפך לתקלתו כמו שביאר הוא ז"ל:

4 וחייב באחריותן. כתב ה"ה ז"ל דלפי דעת התוס' ז"ל הוי כשומר שכר אבל לא נראה כן דעת התוספות בפרק הזהב שכתבו והא דאמרינן בפ' האומר וכו' היינו משום דמעיקרא הוי שומר שכר כו' משמע דהכא דינו כשומר חנם וכ"כ בהמפקיד. וסברת הרמב"ם משמע דהוי כשומר שכר ממ"ש ואם נגנבו או נאבדו חייב וכו' משמע דבחזרת המוכר אינו חייב אלא בגנבה ואבדה מ"מ אין זה ראיה מוכרחת ומפני כן ה"ה ז"ל דקדק כן מלשון הראב"ד ז"ל ולא דקדק מדברי רבינו משמע דמדברי הרמב"ם ז"ל אין דקדוק:

« לחם משנה על משנה תורה, הלכות מכירה ז׳:א׳ לחם משנה על משנה תורה, הלכות מכירה ח׳:א׳ »